לא רק שוקולד

לפני שעברנו לשווייץ היינו חייבים למצוא גנים לשתי הילדות שלנו. את הגדולה, בת החמש, רשמנו לגן עירייה. את הקטנה, שהיתה צעירה מדי לגן עירייה, רשמנו לגן שנמצא באוניברסיטה. בהתחלה הופתענו כשהתבשרנו על ידי מנהלת הגן של הקטנה שיש לה מקום רק ליום וחצי בשבוע. ואולם מהר מאוד גילינו שלא מדובר בדבר חריג כאן. עד גיל 4 אין חינוך חובה בשווייץ, וכמעט אף ילד לא הולך כל יום לגן. וגם כשהולכים, עושים זאת לעתים לחצי יום בלבד. מקובל כאן שאחד ההורים לפחות לא עובד במשרה מלאה, ולכן הדבר מתאפשר. בניגוד לתפיסה בישראל, משרה חלקית אין פירושה עבודות נחשבות פחות ו/או שאין אפשרות להתקדם בעבודה. עד כאן הכל נשמע נוח ונחמד מאוד. Vasile Cotovanu flickr מערכת החינוך השווייצרית נחשבת טובה, אבל גם יקרה מאוד - בייחוד בקנטונים דוברי הגרמנית. הבעיה עם מערכת החינוך השווייצרית היא העלות הגבוהה מאוד, כשמדובר על גנים לילדים עד גיל 4, שנקראים כאן בדרך כלל Kita (בניגוד ל-Kindergarten שאליו הולכת הגדולה). לנו יש סבסוד מסוים שניתן מהעירייה, ונובע מכך שאני ואשתי לא מדברים גרמנית, אבל המחיר המלא גבוה מאוד, ואף עשוי להגיע ...

אז אחרי שדיברנו על בחירות, במעבר ישיר - לזבל. התושב הממוצע בשווייץ מייצר כ-700 ק"ג זבל בשנה, נכון ל-2013, על פי דו"ח של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) שפורסם ב-2015 . המדינה ניצבת במקום השלישי בעולם בנתון הזה. ישראל אינה מפגרת בהרבה אחריה, עם קצת יותר מ-600 ק"ג בשנה, שמביאים אותה למקום השמיני בעולם. להיפטר מזבל בציריך זו משימה לא פשוטה. את האשפה הביתית מותר לזרוק כאן למכלי האשפה הגדולים רק בתוך שקית רשמית של העירייה, והשקיות האלה אינן זולות. הן מגיעות בארבעה גדלים: 17 (0.85 פרנק לשקית), 35 (1.70 פרנק לשקית), 60 (3.10 פרנק לשקית) ו-110 ליטר (5.70 פרנק לשקית) - לא כולל מע"מ. המחיר אחיד בכל מקום שבו נמכרות השקיות - רשתות השיווק הגדולות. אל תחפשו דילים או מבצעים עליהן, כי אין דבר כזה.  השקיות נכנסו לשימוש בעיר ציריך כבר ב-1993, ובאותה השנה עשה גם קנטון בזל-העיר צעד דומה בשטחו. ואולם הם לא הראשונים בשווייץ לנקוט צעד שכזה. קנטון סנט גאלן עבר כבר ב-1975 לשימוש בשקיות רשמיות. בעבר נהגו בשווייץ להשתמש בבולים שאותם הדביקו על השקיות, וכך נהוג עד היום במקומות...

לפני כשבעה חודשים מילאנו שבע מזוודות גדולות וארבע קטנות, לקחנו מעילים ושתי ילדות קטנות - ונסענו לפתוח דף חדש בחיים. עלינו על מטוס שלקח אותנו לציריך, שבשווייץ. הגענו לכאן לאחר שאשתי התקבלה למשרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ETH, והחלטנו ללכת על זה. המשפחה והחברים פירגנו, למרות שחלקם חשב שאנחנו משוגעים, ולנו האפשרות קסמה מאוד.  השאלה העיקרית שהופנתה אלי היתה מה אעשה שם. לא היתה לי תשובה, וגם עכשיו אני לא ממש יודע - אבל כן ידעתי שאכתוב בלוג על החיים כאן, והחוויות שנצבור לאורך הדרך. אז חוץ מכל מה שהישראלים יודעים בדרך כלל על שווייץ - שוקולד, גבינות, נופים מרהיבים, אולרים ושעונים - יש כאן עוד המון דברים מעניינים ושונים כל כך ממה שהכרנו בישראל, ואותם אנסה להציג כאן, לצד החוויות שלי מהמדינה הנהדרת הזאת.  על רקע חוסר הוודאות בישראל, שמדאיג גם ממרחק של אלפי קילומטרים, החלטתי לעסוק בפוסט הראשון דווקא בבחירות. שתי מערכות הבחירות האחרונות בישראל (ומי יודע, אולי גם השלישית, שעשויה להגיע מהר מהצפוי) היו הראשונות בחיי שבהן לא הצבעתי מאז שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל. היה לי מוזר מאוד לא להיות ...