געגועים לקלפי

לפני כשבעה חודשים מילאנו שבע מזוודות גדולות וארבע קטנות, לקחנו מעילים ושתי ילדות קטנות - ונסענו לפתוח דף חדש בחיים. עלינו על מטוס שלקח אותנו לציריך, שבשווייץ. הגענו לכאן לאחר שאשתי התקבלה למשרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ETH, והחלטנו ללכת על זה. המשפחה והחברים פירגנו, למרות שחלקם חשב שאנחנו משוגעים, ולנו האפשרות קסמה מאוד. 

השאלה העיקרית שהופנתה אלי היתה מה אעשה שם. לא היתה לי תשובה, וגם עכשיו אני לא ממש יודע - אבל כן ידעתי שאכתוב בלוג על החיים כאן, והחוויות שנצבור לאורך הדרך. אז חוץ מכל מה שהישראלים יודעים בדרך כלל על שווייץ - שוקולד, גבינות, נופים מרהיבים, אולרים ושעונים - יש כאן עוד המון דברים מעניינים ושונים כל כך ממה שהכרנו בישראל, ואותם אנסה להציג כאן, לצד החוויות שלי מהמדינה הנהדרת הזאת. 

על רקע חוסר הוודאות בישראל, שמדאיג גם ממרחק של אלפי קילומטרים, החלטתי לעסוק בפוסט הראשון דווקא בבחירות. שתי מערכות הבחירות האחרונות בישראל (ומי יודע, אולי גם השלישית, שעשויה להגיע מהר מהצפוי) היו הראשונות בחיי שבהן לא הצבעתי מאז שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל. היה לי מוזר מאוד לא להיות חלק מהתהליך הזה, ולצפות בו מרחוק – אי שם מציריך השלווה. מדינת ישראל מאפשרת רק לאזרחים שבשליחות רשמית מטעמה בחו"ל להצביע בבחירות, ולכן לא יכולתי להשתתף בחגיגת הדמוקרטיה. האם המניעה מאזרחים השוהים בחו"ל להצביע היא הדבר הנכון לעשות זו שאלה מורכבת ולא בטוח שיש לה תשובה אחת, ומכל מקום זו לא המטרה שלי כאן.

עד שאחזור לישראל, יש סיכוי שאוכל בכל זאת לממש את חובתי האזרחית גם במקום שבו איני אזרח. כמה מהקנטונים בשווייץ מאפשרים גם למי שאינם אזרחים שווייצרים להצביע בבחירות, אבל במגבלות מסוימות. מדובר כיום בקנטונים בעיקר מהחלק המערבי של שווייץ - האזור הצרפתי של המדינה. ואולם באחרונה הועלתה האפשרות גם בעיר שבה אני חי כיום, על ידי ראשת העיר של ציריך, קורין מאוך.

אזרחים זרים בשווייץ יכולים להצביע כאן כיום רק אם הם נמצאים במדינה פרק זמן מינימלי שנקבע מראש בחוק, ומשתנה מקנטון לקנטון. מדובר רק על בחירות (ומשאלי עם, שהם כלי פופולרי מאוד כאן) ברמה המוניציפאלית וברמת הקנטון, אבל לא ברמה הלאומית. הקנטונים ז'נבה, ואוד, נוישטל, פריבורג, ג'ורה, גראובונדן, בזל-העיר ואפנצל אאוסר-רודס מאפשרים לערים שבתחומן להעניק זכויות הצבעה לתושבים זרים ברמה המוניציפאלית, אך בשני האחרונים העיריות בחרו בינתים שלא לאפשר זאת. בנוישטל וג'ורה הם אף יכולים להצביע בבחירות ומשאלים ברמת הקנטון. אבל בכל המקומות האלה, כמו גם בכל רחבי שווייץ, אין באפשרות האזרחים הזרים להתמודד בבחירות.

By KeanoManu - Own workPreviously published: Flickr, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=82904976

בניגוד לישראלים, לשווייצרים שגרים מחוץ לארצם לאו דווקא במסגרת שליחות רשמית מטעם המדינה, יש אפשרות להצביע בבחירות של מולדתם, בהנחה שמלאו להם 18 והם רשומים בספר הבוחרים לפי הכתובת האחרונה שלהם בשווייץ. יש אפילו קנטונים שמאפשרים להם להצביע בבחירות המוניציפאליות ובאלה של הקנטון.

מצד שני, עם כל התדמית המתקדמת שלה, שווייץ היתה אחת המדינות האחרונות בעולם להעניק זכויות הצבעה לנשים. השיא היה בקנטון אפנצל אינר-רודס, שבו בית המשפט הפדרלי של המדינה נאלץ לכפות על שלטונות הקנטון להעניק להן זכויות כאלה ב-1991. עובדה מעניינת נוספת היא שאחד הקנטונים, שפהאוזן, מכריח את תושביו להצביע, שכן אם לא יעשו זאת הם צפויים לקנס של 6 פרנקים (קצת יותר מ-21 ש"ח). תושבי שפהאוזן, כמו גם שאר אזרחי שווייץ, יוכלו להגיע לקלפי באזור מגוריהם ב-20 לאוקטובר, בעוד כמה ימים, כדי להצביע בבחירות לפרלמנט הלאומי. הנושאים הבוערים על הפרק הם סוגיית הפליטים שמעסיקה מדינות רבות באירופה, איכות הסביבה וצמצום פליטות הפחמן, עלויות הבריאות והזכויות לתושבים זרים.

אז עד שאשיג את הרף הנדרש, בעוד קצת פחות משנה וחצי, ואמשיך לקוות שהעיר שלי תצטרף לקנטונים מהצד המערבי של המדינה, כנראה שאצטרך להמתין בסבלנות כמו רוב הזרים, שמהווים כיום כרבע מאוכלוסיית שווייץ. ואסיים את הפוסט הראשון עם תקוות להקמת ממשלה חדשה בישראל, עם ראש ממשלה חדש. מקווה מאוד שתיהנו מהבלוג.